מאת: לימור אהרון, צלמת עם כנפיים- מתמחה בצילום תינוקות, צילומי ניו בורן, הריון ומשפחה

האמהות והאבות הטריים מגיעים אליי, נרגשים, לחוצים ועייפים, עם עיניים טרוטות אחרי לילות ארוכים בלי שינה, ודי באופן טבעי, הם עדיין לא הספיקו לעכל את השינוי הדרמטי בחייהם, הם יושבים ומסתכלים על היצור הקטנטן הזה (נעים מאוד, קוראים לזה תינוק) ולא מאמינים שהוא לגמרי שלהם.

בפעמים הראשונות שצילמתי תינוקות שרק נולדו, הייתי די בשוק בעצמי, וממש כמו ההורים התרגשתי, הייתי לחוצה, ותוך כדי תנועה התפעלתי מהיצור הקטנטן ש"נחת" אצלי בסטודיו. לא הבנתי איך זה יכול להיות שאחרי שהפצפון בוכה, צווח ועושה גראפס, הוא נרדם בבת אחת, ואז, מתוך השקט הנפלא הזה, יוצאות תמונות שהן ממש כמו קסם, כמו חלום.

למי שתוהה, באורח מוזר ופלאי, גם אבות ואמהות שהם שועלים ותיקים בשדה ההורות, ויש להם עולל אחד או שניים, ואפילו שלושה, מגיעים נרגשים ונפעמים לא פחות. טוב, איך אפשר שלא להתרגש מהקסם הזה של יצירת חיים חדשים? אימא אחת סיפרה לי שמאז הלידה היא לא מסוגלת ללכת לישון, כי היא פשוט עומדת ומסתכלת על התינוק שלה ישן. מהופנטת ולא מסוגלת להסיר את המבט, עד שבעלה פשוט מכריח אותה ללכת לישון...

 

יש לי בשורות טובות לכל אלו שעומדות להיות אמא... אבא זה כבר לא מה שהיה פעם.... האבות ה"חדשים" הם מזן אחר. אני נהנית לראות בכל פעם איך האבות מתרגשים לא פחות, ולפעמים אפילו יותר מהאמהות. באחד הצילומים האחרונים היה אבא, שכל כך דאג שלבתו קר מדי או חם מדי, בדק לה את העורף כל חמש דקות. הוא דאג שהיא תתעלף מהחימום.... מצד שני היא אולי לא מספיק מכוסה... אולי היא רעבה...הוא שם לב לכל פרט בעיצוב של הסט, איך הנחתי אותה, אם בצבצה איזו שמיכה או צעיף בצבע שלא מתאים ושלא אמורים לראות בתמונה, עזר לי למתוח את הרקע. עזר לי להניח אותה מבלי שתתעורר, ולהזיז אותה כך שייראו אותה בזווית טובה. אבא סופר משקיען ופרפקציוניסט. הוא ממש היה יד ימיני לכל אורך הצילום שנמשך ארבע שעות! בסוף אמרתי לאשתו, תשמעי, הייתי לוקחת אותו בתור אסיסטנט. היא כמובן צחקה. ביומיום שלו הוא אחראי על צוות של עשרות עובדים. אין כמו לעבוד בשביל הבת שלך :-)

 

אבא אחר שהגיע אליי לצילומים עם בנו בן השבועיים, סיפר לי שהרבה זמן לפני שאשתו בכלל הצליחה להיכנס להריון, הייתה לו בראש פנטזיה. הוא כל הזמן דמיין איך הוא ילך להצטלם עם הבן שלו כשיוולד, וזו הסיבה שהגיע אליי. הוא ממש עשה לי קווץ' בלב. שמחתי להגשים עבורו את הפנטזיה.

 

לאימא חני הייתה פנטזיה שתהיה לה תינוקת. בת, שתלבש שמלות ורודות, וסרטים על השיער (שלא תמיד יש), שתהיה הנסיכה הקטנה שלה. לחלום הזה, היא נאלצה לחכות הרבה מאוד זמן. כי עד שהגיעה הנסיכה, היו לפניה שני נסיכים שובבים. ואז.... וואו איזו התלהבות הייתה, היא כל כך התענגה על כל האביזרים המתוקים שפשוט היה כיף להסתכל עליה רווה נחת. כשהגענו לשלב שבו הלבשתי את הפיצית בחצאית הטוטו הורודה, נמרח לה חיוך ענקי על הפנים. אושר גדול. האושר הוא בפרטים הקטנים. וכמו שילדים קטנים שמחים וצוחקים מכל הלב מבועות סבון ומשירים שהם שומעים בפעם האלף... ככה גם לנו המבוגרים, יש דברים קטנים שעושים לנו שמח עמוק בלב.

 

טוב, לא נעים לי לקלקל לכם את האשליה, אבל לא הכול נוצץ וורוד בצילומים.

 

אין מה לעשות, כי כשמדובר בצילומי new born  לפעמים קורות כל מיני "תקלות".

אם יצא לכם לראות את הסרטון המצחיק על האבא שמחזיק את בנו על היד שלו בצילומים, ולפתע מופיעה על היד הפתעה, יציאה קטנה גדולה.... אז כן, זה לגמרי קורה בלייב. רק שלא כל ההורים מגיבים לזה בקוליות. אימא אחת כל כך התבאסה, שהחולצה היפה שלה התמלאה בכתמי קקי, שעד שלא נשבעתי לה שזה יורד בכביסה היא לא נרגעה. אבא אחר רצה לוותר על התמונה עם בתו, בגלל ה"קישוטים" שעשתה לו על הבגדים.

כאן אני נכנסת לתמונה ומשתמשת בכל כישוריי להרגיע, ולא לתת לפרטים שוליים כמו יציאות לא רצויות לקלקל את החגיגה.

פיפי ופליטות, זה ממש קטן עליי. זה לא נחשב.

 

אם לרגע חשבתם לצרף את סבתא לצילומים, תחשבו פעמיים. (סבתות, לא להיעלב)

נדיר לפגוש סבתא שמתלהבת מהרעיון של להפשיט תינוקת בת שבוע ולשים אותה בתוך דלי או קערה, ולעטוף אותה בכל מיני צורות שונות ומשונות. אם היא דאגנית ופולניה באופי... עדיף להשאיר אותה בבית :-)

 

הייתה סבתא אחת, מתוקה, שהגיעה אליי עם ביתה ושתי נכדותיה התאומות. בשעתיים הראשונות היא עוד זרמה ועזרה ו"שיתפה פעולה". אחר כך נגמרה לה הסבלנות והסובלנות, והיא התחילה לטפטף, נו כמה זמן זה עוד ייקח? לא עשינו כבר מספיק תמונות? יש כבר מספיק, בוא נלביש אותן...הן יתקררו... היה שלב לקראת הסוף, שהיא אמרה לאימא, נו בואי נלך, אנחנו פה כבר יותר מ-4 שעות. זאת התעללות, את ממש מגזימה. די, הן צריכות לישון! (לא משנה שהן חרפו אצלי ממש יפה) למזלי, האמא הייתה קולית ולא התרגשה. מבחינתה היה אפשר להמשיך לצלם עוד ועוד...

 

לא מזמן, הגיע אליי זוג מקסים, די מהר הם גילו שמכל הבלגן של ההתארגנות בבוקר, הם שכחו את הקופסה של התחליף חלב על השיש בבית. האימא הייתה בלחץ היסטרי, "יו אני לא מאמינה. איך שכחנו את הדבר הכי חשוב" היא הייתה בטוחה שעוד שנייה התינוקת תצרח מרעב. אז פשוט שלחתי את האבא לסופר הקרוב, והוא חזר עם אבקת הזהב. רק אז האימא נרגעה ויכולנו לצלם...

 

כשהפנטזייה שלכם על צילומים לתינוקי שרק נולד, פוגשת את המציאות, קורים כל מיני דברים. דברים מוזרים, מצחיקים, מלחיצים ומרגשים. בסופו של דבר, מעבר לחוויה הבלתי נשכחת, אתם נשארים עם אלבום תמונות, אלבום פנטזיה שאפשר לגעת בה ולדפדף בה, וככל שעובר הזמן.... כיף להיזכר איך הבנאדם הקטן שייצא מתוכך נראה בהתחלה. תינוקי קטן ואהוב בא אל העולם והופך אותך לאימא. 2.760 ק"ג, עם עור עדין ושקוף. ישן שינה עמוקה ושלווה לחילופין בוכה בכי שמקפיץ אותך תוך שניות.

רגעים קטנים של אושר.